The power of community
לפני 7 שנים, כשהקמתי את הסטודיו שלי, לא היה לי מושג.
כלומר - היה לי מושג לגבי זה שאני ממש רוצה ללמד אנשים להכיר את היופי
שביומן הויזואלי, את הקסם שיש בטכניקות והמשחקיות של מיקס מדיה!
ידעתי שאני רוצה להעביר את הידע הנרחב שצברתי אצל טובי המורות
והמנחות ואת התחושה שהעבודה ביומן נותנת, את החופש המוחלט
שביצירה ואת תחושת המסוגלות והחיוך לאחר סיום העבודה.
החזון שלי לגבי הסטודיו השתנה לאורך השנים, כמו גם התכנית העסקית
והמטרות שהצבתי לעצמי. כמי שכבר עברה דבר או שניים בחיים, ידעתי שאני
רוצה בעיקר לדייק את עצמי ולעצמי את הדברים - בעיקר כדי לוודא שאני
קמה עם חיוך גדול ומוטיבציה אינסופית בכל בוקר לעבודה.
אספתי לחיקי את הניסיון שרכשתי מהשתתפות בקורסים שונים, בקבוצות
ואת האופן בו לימדו המורות שלמדתי אצלן וידעתי, ששילוב מוצלח של כל
אלה יגרמו לי להרגיש נוח עם האופן שבו אני מנהלת את הסטודיו שלי.
התחלתי מקבוצה אחת, קטנטנה, של 4 משתתפות, ומקורס שהוגדר ל-6
מפגשים בלבד. כשהסתיים - כל אחת מהמשתתפות הלכה לדרכה.
התמדתי בפרסומים ועבודת נטוורקינג ומדי פעם כבר היו תלמידות שהמשיכו
מעבר ל-6 שיעורים ונשארו לתקופות ארוכות יותר.
בשלב הזה כבר שכרתי פעמיים בשבוע סטודיו ממישהי שלימדה אומנות
במקום.
אחרי כשנתיים שלימדתי 2 קבוצות באופן קבוע, עלתה שאלה בקרב אחת
הקבוצות - "אולי תעשי לנו חוג? כזה כמו שיש לילדים שלנו אבל לילדות
גדולות?"
"מה הכוונה?" שאלתי
"אם לילדים שלנו יש חוג קבוע אז גם אנחנו רוצות שיהיה לנו את החוג הזה
קבוע ולא 6 מפגשים שבכל פעם צריך לחדש..."
אני מודה שהשאלה החמיאה לי מאד והתחלתי לחשוב לעומק על האפשרות
הזו.
אבל מה שעוד קרה, היה, שחל מפנה במה שהתחיל לקרות בסטודיו...
הקבוצות הלכו והתמלאו, התלמידות הותיקות התחילו להביא חברות ומכרות
להצטרף אלינו ואני כבר לימדתי 3 קבוצות קבועות בשבוע!
האווירה בשיעורים היתה תמיד נפלאה, אבל עכשיו, כשהחוג הפך ל"קבוע",
היה אווירה משפחתית מאד ונרקמו חברויות של ממש סביב השולחן.
המופתעות העיקריות היו ככל הנראה הנשים הבוגרות יותר, אשר לא חשבו
שיכירו בגילן חברות לחיים.
לפני שלוש שנים וחצי, נוסדה בווטסאפ קבוצה חדשה של תלמידות הסטודיו,
לכלל התלמידות שלומדות בו (וגם אלה שפרשו עם הזמן...) - "המלצות ושאר
ירקות".
הכל התחיל מהחלפת מתכונים והמלצות על סדרות וסרטים באחד
המפגשים ומשם הדרך היתה קצרה לקבוצה עירנית ופעילה מאד - עד היום!!
המפגש בקבוצת הווטסאפ הוליד הכרויות נוספות - אמנם וירטואליות - אבל
תחת אותה כותרת ואותו מכנה משותף - מכורות ליצירה :-)
עד מהרה, קבוצת "המלצות ושאר ירקות" הפכה למאגר מידע פנומנלי!
הוחלפו המלצות על בעלי מקצוע, מובילים, חנויות, אתרים ברשת, חומרי
יצירה ועוד ועוד.
קישורים על גבי קישורים לפעילויות מיוחדות, לסדנאות מעניינות ואפילו עזרה
במציאת עובדת זרה.
ההיענות בקבוצה לכל שאלה או בקשה היתה פשוט מעוררת השתאות.
היתה תחושה של "בית", של בטחון ושל - קהילה!!
חן (בר שי), שהתחילה ללמוד אצלי לפני כ-7 שנים (!!!!), התחילה גם ללמד
בסטודיו לפני שנתיים. מאז התווספו לקהילת הסטודיו עוד קבוצה שלמה של
נשים נפלאות, שלומדות אצלה באופן קבוע (רובן כבר שנתיים).
מעבר להמלצות ולנושאים "שטחיים", הקבוצה מתאחדת לברך כל למידה
שחוגגת יומולדת וגם להשתתף בצערה של מי שעוברת ימים קשים.
בכל אירוע משמעותי - כמו ניתוח, פציעה חו"ח, אבל וכיו"ב - הקהילה כולה
נרתמת לעודד, לשמח, להושיט יד - וזה כל כך לא מובן מאליו!!
מישהי מחפשת מדפסת? מיד פונה לקבוצה ומקבלת עזרה...
מישהי רוצה לתרום רהיט כלשהו או חפצי אמנות? גם על זה יש סיוע!
כמי שמנהלת ומובילה את הקהילה המופלאה הזו, הבנתי כבר די מזמן שיש
לי תפקיד חשוב ב"מערכה". לכן אני משקיעה מזמני באהבה גדולה - לאסוף
כסף, לבחור מתנה או משלוח פרחים או לסייע בהתארגנות לימי זכרון או
אבל חלילה.
7 באוקטובר תפס את כולנו בהלם מוחלט וכמובן שגם אז הקהילה היתה שם,
לעודד, לחבק, לחזק, להתעניין...
החזרה לסטודיו אחרי השביעי לא היתה מובנת מאליה, ההלם היה כל כך
גדול והקושי לצאת או לחשוב על משהו חוץ מאשר העצב האינסופי והדאגה -
היה עצום. בסופו של דבר, בסקר שערכתי בקהילת התלמידות, החלטנו שמי
שמעוניינת תוכל להגיע, ולו כדי לשכוח לכמה שעות...
הקבוצה הפכה לקהילה תומכת ואוהבת ו"מרימה" לכל מי שהעיזה, הצליחה,
יצאה אל האור עם מופע/הרצאה/הדרכה - ומה לא?
אהבת חינם מפוזרת לכל עבר ולא מעט חיבורים מרגשים!
בימי המלחמה עם איראן השנה, הקבוצה הפכה להיות מוקד להחלפת
המלצות כבשאר הימים, אבל הפעם, התווספו גם חוויות ותמונות מהשיעורים
המקוונים שעשינו חן ואני במהלך כל התקופה.
כמו כל קהילה, גם אצלנו הנושאים רבים ומגוונים - בדיחות, הודעות, תרומה
לקהילה, פוליטיקה, שירה, ספרות, סרטים, תמיכה, צחוק, בכי - ומה לא?
היום, פניה לקהילה של הסטודיו זה הדבר הראשון שעולה בראש כשמשהו
בבית מתקלקל או כשיש צורך בחיבוק וירטואלי או אמיתי...
כולנו מרגישות שזה בית וכולנו יודעות שזה המקום אליו נוכל לפנות בכל צורך
שלא יהיה לנו או מידע שיידרש לנו...
היופי בקהילה שלנו, הוא שהשונות בינינו אינה מפריעה לחיבור ולערבות
ההדדית - דעה פוליטית, אמונה, מקום מגורים וכיו"ב - כל אלה אינם כדי ליצור
"מחנות" או פילוג בקבוצה.
אני מרגישה שזכיתי להיות מוקפת בנשים כל כך איכותיות, משכילות,
סקרניות, מצחיקות, אוהבות ואכפתיות.
אין ספק שזו הקהילה להשתייך אליה!
איזו קהילה שווה יש לכם?
אשמח לשמוע